מדריך לחיבור פלדה לפלדה

איך מחברים שני פרופילים ביחד ? מה היתרונות והחסרונות של כל שיטה. הנה סיכום קטן ומועיל של כל הטכנולוגיות הזמינות.

נתייחס למספר שיטות סטנדרטיות ומוכרות : ריתוך, בורג ואום, עוגן נפתח, מסמר פלדה, בורג קודח.

1) שיטת הריתוך

שיטה זאת הינה פעולה פיזיקלית מבוססת על התכת אחד הגופים המתכתיים, בדרך כלל תוך הוספת מתכת נוספת כחומר מילוי. השיטה מאוד קלאסית, עם אפשרות תסבול זהה לתסבולת של פרופיליי הפלדה המחוברים עצמם.

אבל יש כמה חסרונות בשיטה :

• בחיבור שני חומרים שונים או/ו חומרים בעובי שונים : יש להתאים את מכשיר הריתוך והמילוי בהתאם לחומרים ולעוביים. זה דורש שהפועל יהיה מאוד מקצועי.
• יש חומרים שאי אפשר לרתך.

• אזור שרותך מאבד את ההגנה שלו לקורוזיה ודורש טיפול משלים (גם אם מדובר בנירוסטה)
• הפיקוח ויזואלי הינו חלקי. לבדיקת טיב החיבור נדרש בדיקות מורכבות ויקרות כגון בדיקה מגנטית, אולטרה סונית, רדיוגרפית או עם נוזלים חודרים.
• הגמר לא תמיד אסטטי וידרוש שיוף ניקוי והחלקה של זחל הריתוך לפני ביצוע תיקון הצבע.

• 2) שיטה של בורג ואום

•  שיטה זאת הינה טובה במיוחד כשהחורים כבר מוכנים. אם אין חורים המוכנים מראש, יש להשתמש במקדח מגנטי כדי לקדוח אותם באתר. השיטה קלה ליישום ולפיקוח.

כמה חסרונות של השיטה :

• מחייב גישה בשני צדדי החיבור. וגם עובי מסוים בשביל ראש הבורג והאום.
• קידוח פרופיל עבה לוקח הרבה זמן.
• גמר עם ראש בורג/אום בולט.

• 3) שיטת העוגן הנפתח מאחורי הפרופיל

עוגן נקבה שנפתח על ידי סגירת בורג זכר המושך אום קוני אשר פותח את צידי השרוול שמתנגדים לשליפת העוגן. כשהחורים מוכנים, ההתקנה מאוד מהירה וקלה, גם כשאין גישה מצד השני של החיבור. התסבולת מוגדרת היטב והפיקוח על הביצוע קל מאוד.

כמה חסרונות של השיטה :

• קידוח פרופיל עבה לוקח הרבה זמן.
• עלות העוגן גבוהה מאוד.
• גמר עם ראש בורג בולט.

4) שיטה מסמך יריות.

זאת שיטה של חיבור בין שני פרופילים על ידי מסמרים מיוחדים שיורים עם אקדח תחמיש או גז. ההתקנה מאוד מהירה וקלה והתסבולת של החיבור מוגדרת היטב.

כמה חסרונות של השיטה :

• דורש קניית אקדח גז או תחמיש בעלות גבוהה, גם המסמרים/תחמישים/גז לא זולים ולא לכל סוגי האפליקציות, לכל עובי שונה מתאים מסמר אחר ו/או אקדח אחר.

פרופילים עבים דורשים מכשירים כבדים ולא קלים לשימוש ובהתקנה בפרופילים דקים, יש קושי לא לכופף או לפגוע בהם בגלל כוח הירייה.

5)· שיטת ברגיי פלדה קודחים (מוכרים בשם איסכורית)

שיטה זו מבוססת על ברגיי פלדה קודחים שמייצרים הברגה בתוך הפרופילים, עם או בלי קידוח מקדים. ההתקנה מאוד קלה ולא דורשת ציוד מיוחד (מלבד מברגה מהירה די סטנדרטית) ומאפשר תכנון די מדויק של תסבולת החיבור, ללא צורך של פיקוח. כמה חסרונות של השיטה :

• רב רובם של ברגיי הפלדה בארץ מיובאים מסין והינם באיכות נמוכה מאוד, ללא תסבולות כתובות. משם מגיע החוסר האמון של מתכננים בברגיי פלדה.

• קידוח מקדים נדרש בעובי כולל מעל 12 (עד 15 מ''מ) בין 2 פרופילים.

• קוטר הברגים מוגבל (עד 6.3 מ''מ) וזה אומר שגם התסבולת שלהם מוגבלת (עד בערך 1300 ק''ג לכל בורג).

לסיכום

כדי להבין טוב יותר את ההבדלים, בוא ניקח דוגמא של חיבור בין פרופיל בעובי 4 מ''מ לפרופיל בעובי 6 מ''מ. אנחנו רוצים חיבור שמחזיק מעל 12 טון בשליפה.

אם נחליט לבצע אותו על ידי ריתוך (30% מהאורך כללי), ניקח בחשבון עלות החומר גלם לחומר מילוי ולספריי נגד קורוזיה שנצטרך לשים על אזור המרותך ונוסיף 15-20 דקות עלות זמן של פועל מקצועי, זה בערך 80 ₪.

אם נעדיף את השיטה של בורג ואום (כשאין חורים מוכנים), נצרך להשקיע כמעט חצי שעה של פועל פחות מקצועי לקידוח חורים בקוטר 14 מ''מ עם מקדח מגנטי ולהוסיף את עלות הברגים. ולאחר מכן להוסיף את סגירת האום בהתאם למומנט הנדרש לפי התקנים של האום. זה ייצא לנו בערך 40 ₪ .

אם נחליט להשתמש בעוגני פלדה שנפתחים, כי אין לנו גישה מאחורי הפרופיל השני, העבודה יהיה זהה לבורג אום אבל נצרך לקדוח 4 חורים בקוטר 20 מ''מ ולהתקין 4 עוגנים M12/18 כדי לקבל 12 טון. זה ייקח בערך שעה לקידוחים. כולל העוגנים העלות תהיה בערך 220 ₪ .

במידה ויש לנו אקדח תחמיש (7000 ₪ בערך), ואנחנו רוצים לבצע את החיבור עם מסמכי יריה, נצרך לירות בערך 25 מהם בעלות של 2 ₪ ליח'. זה בערך 50 ₪ . מבחינת זמנים, זאת השיטה המהירה ביותר.

ובסוף, אם נתחכם להשתמש בברגיי פלדה, יידרש בערך 10 ברגי פלדה שעולים כל אחד בערך 0.25 ₪ זה אומר 2.5 ₪ והעבודה תיקח דקות ספורות.

לסיכום קשה להבין איך יכול להיות שיש שיטה כל כך יותר קלה, פשוטה, קלה לפיקוח וזולה מהאחרים ושכמעט לא נמצאת בשולחן של האופציות של המתכננים.